אֶל הַמִּדְבָּר יָצָא פַּרְפַּר.
רָאָה עַרְעַר וְגַם דַּרְדַּר.
מִן הַכְּפִילוּת הוּא הִתְבַּלְבֵּל
וְלַמִּשְׁמֵשׁ קָרָא פִּלְפֵּל.
צָמֵא הָיָה, חָשׁ גַּעְגּוּעַ
לְקוֹל פִּכְפּוּךְ וּבִעְבּוּעַ,
לְמֵי בַּקְבּוּק, לְמֵי קַנְקַן,
לְכָל טִפְטוּף, וְלוּ קְטַנְטַן.
הוֹי, תְּנוּ לִי מַיִם, תְּנוּ קוּמְקוּם!
גַּם בְּדִלְדּוּל וּבְצִמְצוּם –
כָּךְ הוּא צִפְצֵף וְכָךְ סִלְסֵל,
אַךְ הַמַּצִּיל לֹא מְצַלְצֵל.
מִצְמֵץ פַּרְפַּר, טִלְטֵל עַפְעַף:
הָה, שׁוּם גַּלְגַּל וְשׁוּם כַּפְכַּף
אֵינָם בָּאִים. אוֹי, מָה יִכְסוֹף
שֶׁמִּישֶׁהוּ יָבוֹא סוֹף-סוֹף,
אוֹ עָלִי בָּאבָּא מְצֻחְצָח
יֹאמַר לַסּוּמְסוּם הִפָּתַח.
אֲשֶׁר לְפֵשֶׁר זֶה הַשִּׁיר
שֶׁבִּצְלִילִים כְּפוּלִים עָשִׁיר –
הוּא לֹא פִּטְפּוּט וְלֹא קִשְׁקוּשׁ
וְלֹא בִּזְבּוּז וְלֹא דִּשְׁדּוּשׁ
וְלֹא בִּרְבּוּר וְלֹא נִדְנוּד –
הַכֹּל דִּקְדּוּק, הַכֹּל הִדְהוּד!